המפגש עם תלמידי התיכון במסגרות החינוך הממלכתי חשף בפניי מציאות חמורה של חוסר ידע בסיסי של התלמידים בכל הקשור לתולדות העם היהודי ולמורשתו. וכך גם בתולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל. רוב התלמידים גילו יחס מזלזל ללימודי התנ"ך, והשפה המקראית הייתה לשפה זרה בעיניהם.
כדי לשנות את יחסם המתנכר של התלמידים לספר הספרים, הקדשתי את מרב זמני בהוראת התנ"ך בכתות י"א-י"ב, להנגיש לפניהם את ערכי התנ"ך ואת שפתו, ובכך לחנך כל תלמיד ותלמידה להיות אוהבי אדם, אוהבי עמם ואוהבי ארצם, המכבדים את הוריהם ואת משפחתם, את זהותם התרבותית ואת לשונם.
לשם השגת מטרות נעלות אלו לא הספיקו שעות הלימוד המצומצמות להוראת התנ"ך. לכן גייסתי למטרה זו את לימוד פרשות השבוע בלמידה עצמית, ולצורך זה חיברתי ופרסמתי לקראת כל שבת דפים לפרשת השבוע. הדפים הופצו לתלמידים ולהוריהם בכיתות הלימוד ובאמצעות עלון הקהילה השבועי.
דף פרשת השבוע היה ענייני ותמציתי, והציג לפני הקוראים נושאים אקטואליים התורמים לעיצוב זהותם של התלמידים כך שתיווצר להם זיקה רגשית עמוקה לעמם, ולמורשתם, ובעקבות זאת לפיתוח ערכים של "מעורבות", "מסירות" "התנדבות" ו"אחריות"
כן הוטמעו בדפים ניבים, ביטויים ומושגים הנלמדים במסגרת תכנית הלימודים.
"ויֹּאמֶר הַנָּחָשׁ, אֶל הָאִשָּׁה: לֹא מוֹת, תְּמֻתוּן. כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע. וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל".
פרק ג, פסוקים 4-5
"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם. וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת-יְהוָה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ".
פרק יד, פסוקים 29-31
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה, הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה, עַד הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד, וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ, וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה, עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ, אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ".
פרק ו, פסוקים 1-3
"וַיִּסְעוּ מֵהַר יְהוָה, דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וַאֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם, דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, לָתוּר לָהֶם, מְנוּחָה. לד וַעֲנַן יְהוָה עֲלֵיהֶם, יוֹמָם, בְּנָסְעָם, מִן הַמַּחֲנֶה. וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: קוּמָה יְהוָה, וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ, מִפָּנֶיךָ. וּבְנֻחֹה, יֹאמַר: שׁוּבָה יְהוָה, רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל".
פרק י, פסוקים 33-3
"וַיִּתֵּן יְהוָה אֵלַי, אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים, בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים; וַעֲלֵיהֶם, כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל. וַיְהִי, מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים, לָיְלָה; נָתַן יְהוָה אֵלַי, אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים לֻחוֹת הַבְּרִית".
פרק ט, פסוקים 10-11