פרשת "תולדות" פותחת בסיפור הדרמה המתחוללת בבטנה של רבקה לאחר שנים רבות של עקרות: "ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה'" (בראשית כה, 22). רבקה חשה בתנועות מוזרות בבטנה, אי הנחת והכאבים גברו, והיא תהתה לפשר הדבר. התשובה שניתנה לה נושאת עמה בשורה גדולה ונבואה לעתיד: "שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך ייפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר" (שם, 23). בבטנה של רבקה שני אחים שונים זה מזה לחלוטין. אחים תאומים אלה מתרוצצים ורבים זה עם זה עוד בטרם יצאו לחלל העולם. אך אין זה ריב משפחתי תמים, אלא עימות עולמי בין שתי אומות העתידות להיאבק זו בזו על עיצוב דמותו של העולם. מה משמעותו של עימות זה, וכיצד העימות בין האחים בא לידי ביטוי בתולדות עם ישראל?

על פי הסיפור המקראי, לידתם של התאומים העצימה את המאבק והניגוד בין שני האחים: "ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שיער ויקראו שמו עשו ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקראו שמו יעקב" (שם, 25). הראשון, עשו, שעיר ואדמוני, לעומת השני, יעקב, בעל העור הבהיר והחלק. האחים פורצים לחלל העולם כשאותות המאבק ניכרים בהם: ידו של יעקב אוחזת בעקב עשו כמבקשת לעכב יציאתו לעולם.

 אחים אלה הגדלים בבית ההורים המשותף, שונים כל כך זה מזה: "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים" (שם, 27). עשו השעיר והאדמוני הוא האיש המעשי, הכוחני, איש השדה החי מקטל בעלי חיים; יעקב בעל העור הבהיר והחלק, הוא התם, איש הרוח, הממית עצמו באוהלה של תורה.

 מזגם ואופיים השונה של האחים הוביל אותם לעימות בלתי נמנע: "ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עייף ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עייף אנוכי על כן קרא שמו אדום" (שם, 30). עשו מתואר כאן כאיש חומרי החש את הרגע וחי רק בשבילו, לעומת יעקב הרוחני, החכם, החי ומרגיש את ההזדמנות ההיסטורית שניתנה לו. משום כך יעקב מציב לעשו תנאי להיענותו: "מכרה כיום את בכורתך לי" (שם, 31). עשו מוכר את בכורתו בנזיד עדשים, ומעניק לאחיו איש הרוח את הבכורה. אופיו החומרני של עשו מודגש בבהירות בהמשך: "ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה" (שם, 32). במשפט קצר זה חמישה פעלים המופיעים בזה אחר זה. כך מבטא הסיפור המקראי את הפעלתנות היתרה של עשו, ה"עייף" מן הרדיפה הנהנתנית למלא סיפוקים ותשוקות גופניות מיידיות. עשו השקוע בתחושותיו בז לבכורה המסמלת את התעלות האדם מעל החומרי, הארעי והחולף, והנושאת בקרבה יחס של כבוד לערכים ולמימוש עצמי בתחום הרוח.

פרשני המקרא וחז"ל מחדדים עוד יותר את הניגוד בין שני האחים: "כשהייתה עוברת על פתחי עבודה זרה היה עשו מפרכס לצאת וכשהיתה עוברת על פתחי בתי כנסיות יעקב מפרכס לצאת" (בראשית רבה סג). לפי זה, התגבשה אישיותם של האחים כבר בבטן אימם. עשו מסמל את העולם האלילי, השואף לספק את הצרכים החומריים ותאוותיו הגופניות של האדם, חיי הפקרות ללא סייג; לעומת יעקב המסמל את ההשקפה לפיה הגוף משועבד לרוח ומקיים מערכת ערכית של סייגים והגבלות לחיי החומר ולתאוות הגוף: "התרוצצותם של הבנים במעי אמם חושפת לפני המפרשים מאבק נצחי עתידי בין יעקב ועשו. מאבק זה כולל את כל העימותים בין הטוב והרע, בין החומר והרוח, בין האור ובין החושך המתגלמים בדמותם של שני האחים, כאשר כל כוחות הרע מתייחסים לעשו, ואילו כוחות הטוב מתייחסים ליעקב אבינו" (יהודה נחשוני, הגות בפרשת השבוע).

עימות זה בין יעקב לבין עשו משקף את המאבק בין שתי האומות – ישראל ואדום. יחסי התחרות ומלחמות בלתי פוסקות אפיינו את יחסי שני העמים. שתי הממלכות השכנות נלחמו ביניהן על השליטה במכרות הנחושת והברזל בערבה, וגם על השליטה בדרך המלך. המלך דוד כבש את אדום ושלט בה באמצעות נציבים; המלך שלמה ניצל את מכרות הנחושת והברזל, ופיתח מאוד את המסחר עם העולם הקדום. בדרך זו התעשרה מלכות ישראל והתעצמה מבחינה מדינית וכלכלית. לאחר חורבן יהודה ובית המקדש הראשון ניצלו האדומים את חורבן שכנתם השנואה והתנחלו בשטחיה הנטושים. בתקופת שיבת ציון גברו העימותים והמלחמות בין שני העמים  ולבסוף הכניע יוחנן הורקנוס את האדומים וכפה עליהם גיור. אך בכך לא הסתיימה המלחמה בין שני העמים. לאחר חורבן בית שני נעשתה אדום כינוי לרומא שהחריבה את המקדש, הגלתה את העם ושמה קץ לעצמאות ישראל. האם בכך תם העימות, מלחמת הנצח בין שתי האומות? מסתבר שדווקא לאחר שאיבדה האומה היהודית את עצמאותה הלאומית, הצליחה לגבור על יריבתה. עקרונות היהדות והאמונה באל אחד הפכו לדת הרשמית של האימפריה הרומית בגרסתה הנוצרית. אדום המקראית הפכה לכינוי לממלכות הנוצריות, וכדרכה המשיכה להציק ליהדות ולרדפה. נבואתו של עובדיה נושאת תקווה ותפילה לעתיד: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה" (עובדיה א', 11). לפי זה, המלחמה בין שתי האומות, המיוצגות על ידי עשו ויעקב, תסתיים, כפי שהתחילה רק על ידי התערבות אלוהית.