חוקת המלך בפרשת שופטים מציבה הגבלות ואיסורים על בחירת המלך בישראל. המלך חייב להיבחר מקרב העם על ידי ה', אסור למלך להחזיק בכוח צבאי גדול, אסור לו לצבור עושר רב ואסור לו להרבות בנשים. על המלך לכתוב ספר תורה בהדרכת הכוהנים והלויים ולקרא בו כל ימי חייו. מה משמעותה של חוקת המלך ומה מטרתה?

נראה כי התורה הסתייגה מן המודל השלילי של מוסד המלוכה שהיה נהוג בקרב הגויים. לפיו המלך נחשב כאל, כל יכול, בעל עוצמה צבאית וכלכלית אדירה. המלך בקרב הגויים היה גם המחוקק וגם השופט העליון ובדרך כלל נשא נשים ופילגשים רבות.

התורה שללה אמנם את מוסד המלוכה, אך הכירה בצורך החברתי והמדיני של מינוי מלך בישראל, כגורם שיאחד את שבטי ישראל בעת שלום וינהיגם בעת מלחמה. לפיכך היה מוסד המלוכה, רע הכרחי, שיש להתאימו לעם ישראל ברוח התורה.

חוקת המלך קובעת, שהמלוכה מותרת בתנאים המסירים את ההשפעה השלילית שבמעמד המלך. התנאי היסודי הוא שהמלך יבחר על ידי ה', באמצעות הנביא או הסנהדרין: " כִּי-תָבֹא אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ, וְאָמַרְתָּ: אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי, שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ, שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוהיך בו מקרב אחיך…" (דברים י"ז, 15). על המלך לכתוב ספר תורה, הוא ספר החוקים של האל, בהנחיית הכוהנים והלויים: " וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ, וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם…" לפי זה, אין המלך אל, ולא מחוקק, הוא אינו עומד מעל החוק, ולמעשה, הוא כפוף לחוקת התורה. לכן, תפקידו העיקרי של המלך לאכוף חוקים אלו על העם וליישמם. על המלך להיות צנוע וקרוב אל העם: "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל " (שם, 20). חוקת המלך מציגה מלך אידיאלי המצטיין בענווה, שאינו נוטה לגאווה ולהתנשאות, לא נמשך לכוח, כסף ונשים, הממלא בצייתנות את חוקי ה'.

האם היה בישראל מלך מסוג זה?

מסתבר שלא. המלך היחיד שהתאים בראשית ממלכתו, למודל זה, היה שאול, אך לאחר שהתבססה ממלכתו, לא התאים כלל, למודל זה, של המלך האידיאלי, בגלל ההשפעה המשחיתה של הון ושלטון על אופיו וסגנון מלכותו.

פרק ט' בספר שמואל א' מתאר את משיחת שאול למלך על ישראל. דמותו של המועמד למלכות מוצגת בשלושה אירועים החושפים בפנינו את יחסו של שאול לכוח, כסף ונשים. שאול מתואר כ: "בָּחוּר וָטוֹב, וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, טוֹב מִמֶּנּוּ, מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה, גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם " (שמואל א', ט', 2).

המשימה הראשונה שהתנסה בה שאול היא חיפוש האתונות שאבדו לאביו, קיש. בניגוד לסוס, המסמל במקרא כוח, שלטון ומלחמה, מסמל החמור פשטות וצניעות. שאול נקשר למה שמסמל החמור ולא הסוס. משלא נמצאו האתונות, החליט שאול להפסיק את החיפושים: "ושאול אמר לנערו אשר עמו לכה ונשובה פן יחדל אבי מן האתונות, ודאג לנו" (שם, 5). אך הנער הציע לבקש את עזרתו של איש האלוהים הנמצא בעיר הקרובה. שאול קיבל את הצעתו של נערו, אך היסס: "והנה נלך ומה נביא לאיש האלוהים כי הלחם אזל ותשורה אין להביא לאיש האלוהים" (שם, 7). מאחר שלא היה לשאול דבר מה בעל ערך, לתת לנביא כמנחה, הציע הנער לתת לו "רבע שקל כסף" שהיה ברשותו, ושאול מקבל זאת. כאן הוצג שאול כאדם פשוט, עני וצנוע, ללא דבר מה בעל ערך, וללא כסף, המקיים מערכת יחסים חברית עם נערו, ללא התנשאות.

בהמשך הם מגיעים לפתח העיר ונפגשים עם קבוצת נערות. הם שואלים את הנערות שאלה קצרה: "הֲיֵשׁ בָּזֶה הָרֹאֶה?" תשובת הנערות ארוכה מאוד: "וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָם וַתֹּאמַרְנָה: יֵּשׁ, הִנֵּה לְפָנֶיךָ, מַהֵר עַתָּה, כִּי הַיּוֹם בָּא לָעִיר כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם, בַּבָּמָה כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל, כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח, אַחֲרֵי כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים וְעַתָּה עֲלוּ, כִּי אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ" (שם, 12). לפנינו גיבוב של מילים ומשפטים קצרים של נערות המדברות בבת אחת ומנצלות את ההזדמנות להתבונן ביופיו של שאול. האם נענה שאול לניסיונות חיזור אלה? בפירוש לא.     

אם כן, שאול מקיים את כל התנאים של המלך האידיאלי המוצג בחוקת המלך. הוא איש עני שאינו מחשיב כסף, לא מתעניין בנשים ולא משתמש בסוסים. שאול ענו וצנוע ואפילו בעת משיחתו לא נמצא, כי מרוב צניעותו הסתתר בין כלי המטבח: "ויְבַקְשֻׁהוּ וְלֹא נִמְצָא, וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים " (שם, י', 22).

לאחר שביסס את שלטונו דבק שאול בכיסאו בקנאות ובאכזריות ששיאם היה בהריגת כוהני ה' בעיר נוב: "וַיָּמֶת בַּיּוֹם הַהוּא שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ, נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד וְאֵת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים, הִכָּה לְפִי חֶרֶב, מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק, וְשׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה, לְפִי חָרֶב…" (שמואל א', כ"ב, 19). בגלל העיוורון שבקנאותו נהרג שאול ולא זכה להקים שושלת מלוכה. לאחר חורבן בית המקדש הראשון, הציג הנביא זכריה את חזונו לחידוש המלוכה בישראל: " גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא, עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר, וְעַל-עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת. וְהִכְרַתִּי רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם, וְסוּס מִירוּשָׁלִַם, וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה, וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם, וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד יָם, וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ" (זכריה ט', 9-10). לפי זה המלך לעתיד לבוא יהיה אפוא, בצלמו ובדמותו של המלך על פי חוקת המלך.