בניית מגדל בבל על ידי דור הפלגה הוא אחד הנושאים המעניינים בפרשת נח. צאצאיו של נוח, ששרד את המבול כדי להקים אנושות חדשה במקום זו המושחתת שנמחתה במי המבול, מתכננים לבנות עיר ובמרכזה מגדל גבוה המתנשא לשמים:

הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פי כל הארץ" (בראשית י"א, 4). פעולה זו סוכלה על ידי בורא העולם: "ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנות העיר" (שם, 8). מה הסיבה לכך? במה חטאו?

הסיפור המקראי לא מפרט במה חטאו דור הפלגה, והעיון בפסוקים אף מגביר את התמיהה: "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" (שם, 1). מדובר בחברה מאוחדת המדברת בשפה מובנת אחת, ומגובשת סביב מטרה אחת משותפת. מה יכול אם כן להיות חטאה של חברה כזאת?

"ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החילם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות" (שם, 6). לפי זה, מהווה האחדות מקור לעוצמה וכוח, כי בכוחה של האחדות ניתן להגשים אף את המטרות המשותפות הנועזות ביותר.

מוזר  שדווקא משום כך מסקנתו של ה' היא חד משמעית: "הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ידעו איש שפת רעהו" (שם, 7). התוצאה הייתה  צפויה – "ויפץ ה' אותם על פני כל הארץ ויחדלו לבנות העיר" (שם, 8).

שוב חוזרת ביתר שאת השאלה: במה חטאו דור הפלגה? מה משמעותו של חטא זה, ומדוע נענשו בניפוץ אחדותם, בלבול שפתם ופיזורם על פני כל היקום?

פרשני המקרא חיפשו ומצאו בנוסח הכתוב, רמזים לחטאים שונים. יש שראו בבניית העיר והמגדל ביטוי לגאווה ולהתנשאות שנועדו להאדיר את שמם ולהפגין את כוחם כפי שנרמז בפסוק: "ונעשה לנו שם". יש אף המחמירים ורואים במעשיהם הפגנת כוח נגד בורא העולם כפי שנרמז מתוכניתם לבנות עיר "ומגדל וראשו בשמים". על המגדל להתנשא עד מקום משכנו של האל בשמים.

הסבר מעניין אחר ניתן לקרוא בפרקי דרבי אליעזר בפרק כ"ד, אגב תיאור המגדל שבנו על כל תפארתו: "אם נפל אדם ומת לא היו נותנים לבם אליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבים ובוכים ואומרים: ׳אוי לנו, אימתי תעלה אחרת תחתיה?" לפי זה התמקדו הבנאים בבניה המעשית של העיר והמגדל, והעלו מפעל כביר זה לדרגת חשיבות כה גבוהה עד כי זלזלו בערכו של האדם ובחייו. כך הפכה היכולת הטכנית מאמצעי לשיפור חייו וערכו של האדם – לתכלית, מכלי שרת ביד האדם, למטרה אשר האדם סוגד לה ומשרת אותה.

הסבר זה מעניין וקולע עמוק לרוח הסיפור, אך אין בנוסח הכתוב רמזים לכך. לעומת זאת, ניתן להסביר את החטא ועונשו בעזרת השוואת מטרת בניית המגדל  שהייתה לדבריהם: "פן נפוץ על פני כל הארץ" – לעונש: "ויפץ ה' אותם על פני כל הארץ". נראה כי בעקבות המבול ששטף ומחה את היקום כולו יחד עם האנושות הקודמת, חששו אנשי דור הפלגה מאפשרות של מבול נוסף. על כן הם החליטו להתכנס ולהתרכז בבקעה שבארץ שנער, שם תכננו לבנות עיר ומגדל גבוה. כוונתם הייתה לבנות לגובה בנייה צפופה, במקום להתפזר ולהתנחל בכל העולם. מטרה זו, שכמעט הושגה בגלל אחדות המטרה, השפה המשותפת והעוצמה של היחד, מהווה הפרה של הציווי האלוהי: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה" (בראשית א', 28).

אלוהים ברא עולם ומלואו והפקיד את שמירתו, אחזקתו ופיתוחו בידי האדם, והנה באים אנשי דור הפלגה ומתוך נוחות ואנוכיות דואגים לרווחתם ולביטחונם ומפקירים את המשך מעשה בראשית. בניית העיר והמגדל, מלבד זה שהיא הפרה של הציווי האלוהי, לפרות ולרבות, למלא ולכבוש את הארץ ולהמשיך בכך את מלאכתו של האל במעשה בראשית, היא גם שימוש לרעה בכוח שניתן לאדם להשתמש ביקום לצרכיו.

פרשה זו מדגישה כי על האדם לפתח ולשכלל את מעשה בראשית, ולהתאימו לצרכיו. לצורך זה יכול האדם לפתח דרכי גישה, אמצעי תחבורה, שיטות להגדלת המזון והאנרגיה, אמצעי תקשורת והמצאות שונות בתחום הרפואה ועוד. לשם כך מותר לו לשנות את פני התבל, לייבש ולהטות נהרות, לבנות סכרים וליצור אגמים ואיים מלאכותיים – כל זאת בתנאי שישמשו לצרכיו האישיים, אך כאשר האדם משתמש בכושר ההמצאה וביכולתו הטכנולוגית לצורך התפארות ועשיית שם לעצמו, תוך זלזול בערכם של החיים, יש בכך חטא גדול. "בנייני ענק, פירמידות, מצבות שיש, כיכרות פאר, האין הם מאז ומתמיד אמצעי בידי האדם המתיימר לעלות על במותי עד, להידמות לעליון, להנציח את שמו עלי אדמות, להתגבר על ידם על הרגשת חולשתו… אותם בנייני הענק אשר אך כנמלה נראה האדם על ידם, ואשר בכל זאת בכוח האדם וחוכמתו הטכנית הוקמו – תפקידם להשכיח קטנותו, את היותו חולף, להשלותו בגודלם ובנצחיותם, לעשות לו שם" (נחמה לייבוביץ', עיונים בפרשת השבוע, פרשת נח).

לפיכך, העונש אף הוא מידה כנגד מידה: לא עוד שפה אחת ודברים אחדים, אלא "כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ". בלבול השפות ויצירת הניגודים והקוטביות בדעותיהם של בני האדם נועדו לצורך קיום העולם, כדי שהעולם יהיה רב תרבותי ורב גוני. כך תיווצר אפשרות להחלפת דעות ומחשבות שונות, ובכך תימנע השלטת דעה ומחשבה אחת העלולה להפוך הרסנית ולשבש את כל מעשה בראשית.