לאחר שנקבעו בעשרת הדיברות העקרונות שעליהם התבססה הברית בין ה' לעמו, ציווה ה' את משה להודיע לעם את פרטי הברית: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם" (שמות כא 16). הברית כוללת קובץ חוקים בנושאים ובעניינים הנוגעים לחיי היום יום של הפרט ושל החברה. אחד החוקים המעניינים הנוגע לחיינו גם היום, הוא האיסור לקחת שוחד: "וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים"(שמות כג 8).

מהו שוחד? מהי השפעתו, וכיצד איסור זה מתבטא במקרא ובימינו?

נראה כי האיסור מתייחס לשופט: "שלא יקח הדיין שוחד מבעלי הדין אפילו לדון דין אמת" (ספר החינוך, מצווה פ"ג). לפי זה, אסור לשופט לקחת מתן כלשהו לפני המשפט כדי לדון דין אמת, ואף לא אחר המשפט כגמול על שדן דין אמת ".

ההשפעה המשחיתה של השוחד הודגשה בתורה פעמיים, כמעט באותו ניסוח: בשמות –"כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים"(שמות כג 8 ) ובדברים – "וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם" (דברים טז 19) זאת,  כדי להדגיש:  "שאפילו חכם בתורה ונוטל שוחד סוף שתטרוף דעתו עליו וישתכח תלמודו ויכהה מאור עיניו" (מכילתא בק' קי"א). לשוחד אם כן,  השפעה חמורה על מזגו ואופיו של השופט, ובוודאי על שיקול דעתו ועל צדקת כוונותיו.

הנביא ישעיהו מתאר את השחיתות שפשתה בקרב החברה הישראלית. החברה בירושלים, שהייתה מופת לחברה מתוקנת, בימי הבית הראשון, הפכה לחברה הנגועה בשחיתות: "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם " (ישעיהו א, 22). לשוחד כאן מובן רחב מאוד, שאינו מוגבל למישור של השופט ומערכת המשפט. הנביא ישעיהו מתאר חברה בה השרים, בעלי הכוח והסמכות, דורשים ומקבלים שוחד כדי להפעיל את כוחם ואת עוצמתם לטובת נותני השוחד, שמן הסתם שייכים לאוכלוסיות החזקות. משום כך אין סיכוי לאוכלוסיות החלשות לזכות בהגנה מניצול ומעושק: "יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם ".

 לפי חז"ל, השוחד אינו רק בדברים שווי ערך, בכסף ובמתנות, אלא גם בדיבור ובהסברת פנים: "שוחד דברים כיצד? כגון שמואל שעבר פעם אחת על הגשר, בא אדם ונתן לו ידו. אמר לו: ׳מה אתה?׳ [כלומר, מי אתה, ומדוע אתה עוזר לי?], אמר לו ׳דין יש לי׳ [ואני מבקש שאתה תדון בו]. אמר לו: ׳פסול אני לך לדין׳" (כתובות קה, ע"ב). רב שמואל, שהיה שופט, פסל עצמו מלדון את האיש הטוב שנתן לו יד כשעבר את הגשר, בגלל החשש מ ׳אבק׳  שוחד.

כדי לעמוד על נזקה החמור של תופעת השוחד לחוסנה של חברה, יש להדגיש כי הצדק לפי משפט התורה אינו רק צורך, אלא גם ערך. הוא אינו רק חובה המבטאת הכרח, אלא גם המטרה שאליה שואפים וכמהים להגיע. לכן הדגישה התורה הדגש היטב את חשיבותו הגדולה: " צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דברים ט"ז 21).

לפיכך, בניית חברה צודקת על בסיס השאיפה לצדק ולעשייתו, היא המטרה והתנאי לחיים ולקיום ממושך בארץ ישראל. על רקע זה, ניתן להבין את חומרת הנזק שבשוחד, כי בכוחו לקעקע את סדרי הדין והמשפט בחברה מתוקנת, עד כדי יצירת חברה מקוטבת ומושחתת. השוחד פוגע בבסיס שעליו מושתתים כל החוקים שבין אדם לחברו: "ואהבת לרעך כמוך". החובה להיטיב עם החבר, לדאוג לו ולעזור לו במעשי חסד וצדקה, נדחקת מפני הכוח המשחית של השוחד, המגביר את השנאה ואת הניכור בחברה.

בימינו, השוחד אינו עברה נדירה. מקרים של שוחד הניתן במצבים רבים ומגוונים מתפרסמים בכל אמצעי התקשורת חדשים לבקרים. למרבה הפלא,  השוחד המקראי, שניתן דווקא לשופטים, נדיר מאוד  בחברה הישראלית. אך אנו שומעים על שוחד הניתן לעובדים בשירות הציבורי, ולבעלי  עמדה וכוח פוליטי, כדי לזכות בהטבות מן הקופה הציבורית, או כדי לקנות השפעה פוליטית. כן שומעים אנו על   טובות הנאה ושוחד, הניתנים לרופאים כדי שיעניקו טיפול רפואי טוב יותר.

יש לזכור, כי על פי משפט התורה, מיוסדת הנהגת העם והציבור על שני עקרונות מרכזיים: האחד – קיום מערכת של משפט צדק עצמאית , והשני – חובת הציות לחוקי השלטון. לכן הדגיש משה רבנו את תפקידה של מערכת משפט זו: " שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹקים הוּא " (דברים א, 16). רק כאשר השופטים ישפטו בצדק, וללא מורא, יגברו האמון והביטחון בפסקי הדין , הציות לחוקים יגבר, וישמש בסיס מוצק לקיומם של החוקים מרצון ומתוך הערכה.

על החברה, אם כן, לעקור מתוכה את תופעות השחיתות שמקורן בשיבוש ההליכים לעשיית צדק. לכן הרחיבה המדינה, בצדק, את האיסור של לקיחת שוחד, לא לקבלת שוחד בלבד, אלא גם למתן שוחד וגם לתיווך לקבלת שוחד. כל אלה הן עברות לפי חוק העונשין בישראל. בכך חיזקה המדינה את מערכת עשיית הצדק, כי רק במלחמת חורמה נגד תופעה זו ניתן לבצר ולחזק את החברה.

ע"פ נבואת הנביא ישעיהו " צִיּוֹן, בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה  וְשָׁבֶיהָ, בִּצְדָקָה " (ישעיהו א). גאולת העם תתגשם, בקיומה של מערכת המשפט העושה צדק, ובעקבות זאת יגדלו ויתרחבו  מעשי החסד והצדקה.