מעמד הר סיני הוא שיאו של סיפור יציאת בני ישראל ממצרים, ובמרכזו של המעמד עומדות עשרת הדברות. הפרשה המביאה לידי ביטוי את הסיפור המופלא נקראת "יתרו", על שמו של גוי המשמש בפועל ככוהן מדין. גוי זה מגיע לפני מתן תורה "אל משה אל המדבר אשר הוא שוכן שם הר האלוהים" (שמות, י"ח, 7). הוא מתקבל בכבוד רב על ידי משה והנהגת העם: "ויבוא אהרון וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני האלוהים", וכבר למחרת נותן עצות לפיהן יש לארגן את סדרי המשפט העברי והן מתקבלות: "וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר" (שם, 24). הייתכן שהחובה למנות שופטים ולהקים בתי משפט כדי לשפוט את העם בצדק וביושר על פי חוקי התורה תיוחס לגוי שאינו מבני ישראל? ויותר מזה, האם משה אינו די חכם לחשוב על כך בעצמו?

אכן כן. פרשה זו הנה עדות לכך שתורתנו מחשיבה ומעריכה עד מאוד את חכמת הגויים ונעזרת בה כדי לממש את מטרותיה. יתכן בהחלט שבגויים תהיה חכמה מרובה במדע, בפילוסופיה ובכל תחומי התרבות האנושית. ייעודו של עם ישראל להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", אך כדי להשיג יעוד זה עליו להשתמש ולהיעזר בחכמת הגויים ובהמצאותיהם בכל תחומי החיים: "יתרו מכיל בתוכו את התרבות האנושית בשיאה, שיא הרוחניות ושיא חכמת החיים, והוא מעביר אלינו כל זאת, הוא מסתכל ובוחן אותנו, הכול בסדר חוץ מדבר אחד – סדרי משפט. הוא משלים לנו חסרון זה" (הרב שלמה אבינר, טל חרמון, עמ' 112).

האם משה לא הבין זאת? "וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב" (שמות, י"ח, 13). יתרו שואל את משה: "מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם, מדוע אתה יושב לבדך וכל העם ניצב עליך מבוקר עד ערב"? (שם, 14). שאלה זאת מתבקשת ועצתו של יתרו מובנת והגיונית מאוד. על משה למנות אנשים מתאימים, להגדיר להם את התפקיד, להאציל סמכויות ולהתפנות להנהגת העם בנושאים המהותיים: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלוהים, אנשי אמת שונאי בצע … ושפטו את העם בכל עת והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך וכל הדבר הקטון ישפטו הם והקל מעליך ונשאו אתך" (שם, 22).

 לא ברור כיצד משה לא הבין זאת. היטיב לבטא תמיהה זאת הפרשן דון יצחק אברבנאל: "כי הנה דברי יתרו היו טובים ונכוחים אבל קל שבקלים יבין וידע שהיתה עצה נבערה לעמוד אדם אחד מן הבוקר עד הערב לשפוט" (פרוש אברבנאל על פרשת יתרו).

אכן, משה ידע כל זאת ויתרו לא חידש דבר בעצתו. אלא שמשה לא יכל לעסוק בסדרי המשפט ובארגון מערכת השיפוט לפני שהיה בידו התוכן, המהות – חוקי התורה ומצוותיה. יתרו פגש את משה סמוך למתן תורה, ובשעה שצפה במעשיו טרם קיבל משה את התורה, לפיכך עסק משה בעצמו בכל תפקידי ההנהגה: הוראה, הדרכה, שיפוט ותיווך בין אלוהים לעם.

לדעתו של משה אין לעסוק בכלים, באמצעים ובתהליכי השיפוט לפני קביעת החוקים ומקור סמכותם האלוהי. משה היה מודע למצב זה, הדורש ממנו עבודה ומסירות אין קץ, אך עשה זאת כצורך וכהוראת שעה.

משה קיבל את עצת יתרו במלואה: "הנה אם כן צדקו דברי יתרו כפי ההנהגה המדינית וצדק מעשה משה כפי הכוונה האלוהית וצורך השעה" (שם, אברבנאל).

משה ביצע את הרפורמה השיפוטית אחרי מתן תורה כמתואר בספר משנה תורה: "ואקח את ראשי שבטכם אנשים חכמים וידועים ואתן אותם ראשים עליכם… ואצווה את שופטיכם בעת ההיא לאמור שמע בן אחיכם ושפטם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו" (דברים, א' 15-16). בשלב זה של הביצוע, אחרי מעמד הר סיני וקבלת התורה, לא מוזכר יתרו כלל.

אמנם כן,  עצת יתרו צוינה ותועדה לדורות בשמו, תפקידו וזיקתו אל משה : "יתרו כוהן מדין חותן משה". זאת אולי כדי להדגיש לדורות כי יש חכמה בגויים ויש לשלבה בכל התהליכים והאמצעים לקיום חוקי התורה. יחסו של משה אל חותנו צריך לשמש לנו מודל להתנהגות אנושית תרבותית ומנומסת שאפיינה את משה איש האלוהים. שני מסרים אלה, היחס לחכמת הגויים ויחסנו לזולת, הם לנו כתורה ממש.