פרשת "חיי שרה" פותחת דווקא בסיפור מיתתה של שרה, ולא בסיפור חייה: "ותמת שרה בקריית ארבע היא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" (בראשית כ"ג, 2). הפרשה עצמה עוסקת באריכות רבה בסיפור קניית השדה והמערה אשר בו, לצורך קבורתה של שרה.

 מפתיע שהתורה, הנוהגת בצמצום ובחסכנות בתיאור עניינים חשובים ביותר, מפרטת בדיוק רב את המשא ומתן הארוך והמייגע בין אברהם לבין עפרון. מהי, אם כן, החשיבות הרבה שמייחסת התורה לקניית המערה, ומהו המסר שניתן ללמוד מעניין זה?

ראשית יש להדגיש כי אברהם ומשפחתו גרו זמן רב מאוד בארץ פלישתים באזור גרר, בעיר באר שבע. שם נולד יצחק ולשם חזרו אברהם ונעריו לאחר העקדה: "וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע" (שם, כב, 19). לפי זה, לא מתה שרה בביתה שבבאר שבע, אלא בחברון, אך שם לא הייתה לאברהם אחוזת קבר. "ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" – אברהם ששמע על מותה, בא מבאר שבע לחברון כדי לטפל בקבורתה.

כן יש לציין כי אברהם גר בעבר בחברון זמן ניכר, ואף בנה שם מזבח לה': "ויאהל אברהם ויבוא וישב באלוני ממרא אשר בחברון ויבן שם מזבח לה'" (שם, יג, 18). במקום זה חי אברהם עם בעלי בריתו, תושבי חברון ושליטיה: ענר, אשכול וממרא. אך לאחר שעבר אברהם לגור בבאר שבע, עברה השליטה בעיר לבני חת.

לכן פנה אברהם לשליטים החדשים: "גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת קבר עמכם ואקברה את מתי מלפני" (שם, כג, 4). אברהם הגדיר את מעמדו הנוכחי כגר וכתושב (דבר והיפוכו) כי לכאורה, הוא עתה זר וגר ללא זכויות, אך למעשה היה בעבר תושב המקום והיו בבעלותו נכסים וקרקעות.

 בני חת ענו לאברהם בחביבות ובכבוד: "שמענו אדוני נשיא אלוהים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבור את מתך" (שם, 4). הם הציעו לו לבחור במקום המובחר ביותר בבתי הקברות הציבוריים, את המקום המתאים לקבור את אשתו, אך אברהם שהכיר היטב את חברון על בתיה ומערותיה, העדיף לבקש מבני חת, לאפשר לו לפנות ישירות בעניין זה לעפרון בן צוחר, בעליה של מערת המכפלה: "שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צוחר ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו אשר בקצה שדהו בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחוזת קבר" (שם, 9). אברהם ביקש לקנות מערה מסוימת מאדם שהכיר בעבר, בכסף מלא, לא לקבורה חד פעמית, אלא לאחוזת קבר לו ולצאצאיו.

לכן, מתעוררת שוב השאלה: מהי החשיבות הרבה שרואה אברהם בקניית מערת המכפלה? חז"ל ומפרשי המקרא, הציעו הסברים שונים לכך.

 הראב"ע רואה בהתעקשותו של אברהם לקנות את השדה ואת המערה במחיר כה גבוה את ראשית התגשמותה של הבטחת ה' לאברהם: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת". הוא רואה בכך גם הוכחה לערכה הגדול של ארץ ישראל.

 הרמב"ם לעומתו לא רואה בקבורתה של שרה בארץ ישראל מעלה מיוחדת לארץ, וגם אינו רואה בקניית המערה את ראשית ההתגשמות של הבטחת ה'. אדרבה, הרמב"ם סבור, בעקבות מדרשי חז"ל רבים, שקניית השדה והמערה נחשבים כאחד הניסיונות הקשים שעמד בהם אברהם. זאת משום שאברהם נאלץ לקנות אחוזת קבר בדמים מרובים אף שהובטחה לו כל הארץ לאחוזה, ובכל זאת לא הרהר אחר מידותיו של ה'.

נראה כי כוונת התורה הייתה להדגיש את כיבוש הארץ על ידי אברהם באמצעות קניית אחוזת הקבר דווקא. לפי מנהגי הימים ההם, הקבורה והקבר שימשו אות וסימן להתקשרות עם האדמה ולהוכחת בעלות שהיא תנאי למעמד האזרחות. על פי הפסוק: "מי לך פה כי חצבת לך פה קבר" (ישעיהו כב, 16), ניתן ללמוד כי מקום הקבר מהווה תעודת זהות לאדם הפרטי, ואחוזת קבר משמעותה אזרחות ובעלות לאדם ולצאצאיו. כך נוכל להבין את צוואתו של יעקב אבינו לפני מותו במצרים: "ויצו אותם ויאמר אליהם … קברו אותי אל אבותיי אל המערה אשר בשדה עפרון החתי … שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו ושמה קברתי את לאה" (בראשית מט, 31-29).

רצונו של יעקב להיקבר במערת המכפלה באחוזת הקבר של אבותיו, לא רק מציינת את התחברותו לשושלת אבותיו, אלא נועדה גם לסמל לבניו הנמצאים במצרים, ודרכם לכל עם ישראל, את היעד שאליו עליהם לשאוף להגיע לאחר שעבוד מצרים. כך ביקש יעקב למנוע מבניו כל הרהור או מחשבה להשתקע במצרים, אף שקיבלה אותם בתחילה בחביבות ובנדיבות.

 לפיכך מהווים אחוזת הקבר וקברי האבות תנאי ראשון לקבלת חזקה ולהתנחלות. פעם אחת, מספרים בעלי המדרש, "היו אב ובן מהלכים בדרך, נתייגע הבן ואמר לאביו: ׳אבא היכן המדינה (העיר)?׳ אמר לו: ׳סימן זה יהיה לידך, אם ראית בית קברות הרי המדינה קרובה לך׳".

בית הקברות מהווה, אפוא, ציון דרך להימצאותו של מקום יישוב בקרבת מקום, ומכאן משמעות סמלית לקורבנות שעל כל חברה להקריב בתהליך הביסוס וההשתרשות באדמה. לפי תפיסה זו, הקבר מהווה חולייה המקשרת בין אבות ובנים, ואילו אחוזת הקבר מהווה יסוד לאחיזה ולהשתרשות לאומית.