פרשת "וישלח" פותחת בתיאור שובו של יעקב לארץ מולדתו לאחר למעלה מעשרים שנות גלות בחרן. פגישתו הצפויה עם עשיו אחיו, הבא לקראתו עם ארבע מאות איש, עומדת בראש דאגותיו: " וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ" (בראשית לב, 8). משום כך נקט מיד בפעולות לקדם את פני הסכנה: "התקין עצמו לשלושה דברים: לדורון, לתפילה ולמלחמה" (רש"י, לב, 9). לפי זה, יעקב נקט בשלוש פעולות לקראת הפגישה הגורלית עם אחיו:

תחילה: נערך לאפשרות של מלחמה: "וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. וַיֹּאמֶר, אִם-יָבוֹא עשיו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה" (שם  9). יעקב פיצל את המחנה שלו לשני מחנות, כך שאם ייאלץ להילחם, יצליח אחד המחנות לפחות, לנתק מגע, להימלט ולהינצל.

 שנית: תוך כדי היערכות זו שלח יעקב לאחיו דורון, מתנה נכבדה של עשרות ומאות בעלי חיים, עזים, כבשים, פרות וגמלים כדי לפייסו על הברכות שלקח ממנו במרמה.

שלישית: לאחר כל זאת עמד והתפלל לה': "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עשיו  כִּי-יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי, אֵם עַל בָּנִים, וְאַתָּה אָמַרְתָּ: הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב" (שם 13).

בעוד המשלחות של יעקב עושות דרכן לעשיו, חצה יעקב את מעבר יבוק, העביר את כל מחנהו אל מעבר לנהר ולעת לילה נשאר לבדו: " וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר".

יעקב הותקף על ידי איש מסתורי שנאבק בו כל הלילה. מיהו האיש, מה משמעותו של המאבק, ומהו המסר שביקשה התורה להעביר באמצעות תיאור זה?

ראשית יש לציין, כי לא היה זה אדם בן תמותה, אלא מלאך: " וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם, פְּנִיאֵל  כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי" (שם 31).

 מיהו, אם כן, אותו מלאך? "חמא חנינא אמר: שרו של עשיו היה דהווה אמר ליה ׳כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלוהים ותרצני׳" (בראשית רבה). לפי זה, המלאך מסמל את האומה – צאצאי עשיו – והמאבק עתה הוא המאבק ההיסטורי, הגורלי, בין בני יעקב לבין בני עשיו, מאבק שהתחיל בשחר ההיסטוריה – בעודם ברחם אמם, כשהתרוצצו הבנים  בקרבה של רבקה.

הרמב"ן רואה בתיאור המאבק הלילי הזה המחשה של העימות שלא נפסק בין עם ישראל לבין אדום, היא רומא, שהחריבה את המקדש, הגלתה את העם ובהמשך, בימי אדריאנוס, גזרה גזרות שמד על היהודים ברחבי האימפריה הרומית. הוא מסביר: " 'וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ' והעניין כי המאורע כולו רמז לדורות שיהיה דור בזרעו של יעקב יתגבר עשיו עליהן עד שיהיה קרוב לקעקע את ביצתן והיה זה דור אחד בימי חכמי המשנה ודור של רבי יהודה בן בבא וחבריו … ויש דורות אחרים שעשו עמנו כזאת ויותר רע מזה והכול סבלנו ועבר עלינו כמו שרמז – ׳וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם׳ " (רמב"ן  שם לג 18).

המאבק באותו הלילה בין המלאך לבין יעקב מתאר, אם כן, את הצפוי לעם ישראל בעתיד בחשכת הגלות, כאשר רומא המסמלת את אדום תגזור על עם ישראל את גזרות השמד, ומאוחר יותר, בתקופת הרמב"ן, בימי הביניים, חזה הרמב"ן כיצד התגשמה תחזית זאת:  הכנסייה  הנוצרית כפתה את דת הנצרות  על היהודים באירופה באמצעות האינקוויזיציה.

על פי הנבואה בפרקנו,  עתיד עם ישראל לשלם מחיר כבד: " וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ " – פגיעה קשה אך לא גורלית, וכך אמנם אירע –  גזרות השמד והדיכוי של הנצרות פגעו קשות בעם אך לא הכריעו אותו.

הסבר אחר למשמעות המאבק ניתן לראות אם נתייחס לסיפור כמשל המתאר באופן ציורי את התהליך הנפשי, הפסיכולוגי, העובר על יעקב. יעקב אמנם הכין את עצמו לפגישה עם עשיו בפעולה משולשת, אך כל זה מתרחש כלפי חוץ בלבד. עד עתה טרוד היה יעקב במלחמת הקיום לבניית משפחתו ולדאגה לקיומה הפיסי בניכר, אך עתה, משנשאר לבדו במעבר יבוק, נתמלא רגשי חרטה וייסורי מצפון על אשר עולל לאחיו.

בודד עם מחשבותיו וחיבוטי נפשו, נלחם יעקב כל אותו הלילה עם "שרו של עשיו" – עם דמותו הפגועה של אחיו. מאבק זה המתחולל בנפשו פנימה, מונצח בתיאור ציורי של המאבק עם המלאך. צערו הגדול של יעקב על הפגיעה הקשה שעשה  לעשיו אחיו , והמנחה המשמעותית שהעניק לו כפיצוי. הם שעזרו לו באותו הלילה, להתגבר ולסיים את המאבק בפגיעה סמלית ב"כף ירכו".

עם זריחת השמש התקדם יעקב לקראת אחיו בצליעה, אך לאחר שסיים לפצות את אחיו – חש מיד בהקלה, מעין סגירת מעגל ולכן פנה לעשיו: " קַח-נָא אֶת בִּרְכָתִי (במקום מנחתי) אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ  וַיִּקָּח" (שם  11). יעקב משיב  באמצעות המנחה המכובדת, את הברכות שלקח במרמה מעשיו, ובעקבות זאת הוא מגיע לשכם כשהוא שלם בגופו ובנפשו: " וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם " (שם 19).

הפגיעה שפגע המלאך ביעקב, מלבד שהייתה פיסית, הביעה גם מסר ולקח חשוב – שאין להשיג הישגים כלשהם בדרך לא טהורה, ולא משנה מה יהיו הנסיבות, אין המטרה מקדשת את האמצעים. עניין זה מתבטא בשינוי שעשה המלאך בשמו של יעקב: "וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל  כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל " (שם  לב  29). שינוי השם מיעקב לישראל משמעותי ביותר: "לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה ורמייה כי אם בשררה וגילוי פנים" (רש"י לב 29).

השם יעקב, (עקבה=רמיה)  המסמל את חוסר הגינותו של יעקב, יוסר, ובמקומו ייקרא מעתה ישראל, וזאת לאחר שפייס את אחיו ופיצה אותו על הברכות שלקח במרמה. ישראל הוא שם המציין את ייחודו של יעקב ובאמצעותו את עם ישראל הנאבק כמו כל עם את מלחמת הקיום של החיים, אך גם מתמודד עם עולם של ערכים וחיים רוחניים המציבים מגבלות וסייגים למה שאסור ומותר ביחסים בין בני אדם, בינם לבין עצמם ובינם לבין האלוהים.