מאבקן של רחל ולאה לזכות באהבתו של יעקב הוא הנושא המרכזי בפרשת "ויצא". לפי מסורת עתיקה, היו רחל ולאה תאומות כשני האחים יעקב ועשיו, ואף הן היו שונות זו מזו באופיין ובדרך חייהן. השוני בין שתי האחיות בולט: "וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת: שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה " (בראשית כט' 16-17). רחל היא דמות גלויה ומרשימה מאוד בהופעתה, ולעומתה לאה היא דמות נסתרת שרק עיניה הרכות בולטות בנוכחותן דרך הרעלה המכסה את פניה. הבדל מהותי זה בין שתי האחיות מודגש מאוד בתיאור המקראי. רחל היא האחות הראשונה שפגש יעקב ופגישה זו מחוללת בו התרגשות רבה מאוד: " וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל, בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ" (שם, 11-10). שלוש פעמים חוזר הביטוי "אחי אמו" בפסוק אחד, כדי להדגיש את יופייה ופעלתנותה של רחל שהזכירו ליעקב את אמו רבקה. יעקב נחשף פתאום לאישיותה הגלויה של רחל הדומה להפליא לרבקה אמו, כמוה רועה היא את צאן אביה, וכמוה היא יפת תואר ויפת מראה. לכן עוררה בו רחל כוחות אדירים – הוא הרים לבדו את האבן הכבדה, אותה אבן שמספר רועים יחדיו דרושים כדי לגלול אותה מעל פי הבאר שהיא מכסה. לפי זה, הקשר של יעקב עם רחל גלוי וישיר, יש ביניהם שיחה, יש אהבה ויש התחייבות: " וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה " (שם, 18).
לעומת זאת, פגש יעקב את לאה חודש לאחר בואו לעיר – חרן. אישיותה והופעתה נסתרות ורק עיניה ציינו את נוכחותה. על פי התיאור המקראי, נכנסה לאה לחייו של יעקב בפתאומיות, ללא הסכמה וללא סידורים מתאימים: " וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה הִוא לֵאָה" (שם, 25). יעקב הזועק בנהמת לבו על לבן – " מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי?" (שם26 ), אינו מדבר עם לאה, ואף אינו מותח ביקורת על המעשה שעשתה. יעקב, הנכבש באישיותה המוחצנת של רחל, נשאר אדיש לאישיותה המופנמת של לאה, אף שהוא עצמו לפי עדות המקרא היה – "אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים", אדם מופנם שבילה את זמנו בקריאה ובלימודים, בניגוד לאחיו התאום המוחצן – " אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה " שעסק בציד ובפעילות הכרוכה בעבודת כפיים. אהבתו הגדולה של יעקב לרחל הביאה אותו לבסוף לשאת גם את לאה ב"עסקת חבילה", ולשם כך נאלץ לעבוד עוד שבע שנים שנוספו לאותן שבע השנים הראשונות ש"הְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ" (שם, 20.)
כיצד, אם כן, הפכה דווקא לאה לרעיה העיקרית של יעקב, זו שנקברה לצדו במערת המכפלה כאחת האימהות, ואילו רחל האישה האהובה – נקברה על אם הדרך בואך בית לחם?
הסיפור המקראי חושף לפנינו עימות ומאבק מר בין האחיות על אהבת יעקב. לאה, הכמהה לאהבתו, יולדת בזה אחר זה שישה בנים. ורחל, לעומתה, משוועת ללידת הבן האחד:
" וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה" (שם, 31). לאה הסובלת מגלויי האהבה הרבים של יעקב לרחל, פעלה לחיזוק הקשר הרגשי אתו, באמצעות לידותיה התכופות. היא מנציחה תקווה זו על ידי מדרשי השמות שנתנה לכל בן – ראובן: "כִּי אָמְרָה, כִּי-רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה, יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי" (שם, 32), שמעון: "כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי, וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, שִׁמְעוֹן" (שם, 33). לוי: " עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי, כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים " (שם, 34), וכך בכל השמות.
רחל, לעומתה, פונה ליעקב בדרישה: " הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי!" (שם, ל', 1), ומשלא נענתה – היא הציעה את בלהה שפחתה ליעקב. כוונתה העיקרית היא, לזכות בבן באמצעותה של בלהה, וכך גם להתמודד עם אחותה הפורייה לאה.
יעקב נשא לאישה את בלהה, לבקשתה של רחל, ועם הולדת הבן הראשון של בלהה – נפתלי, שמחה רחל מאוד, אך במדרש השם שנתנה לבן זה, הנציחה את המאבק שלה באחותה: "נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי"(שם 8). מאבקן של האחיות הגיע לשיאו כאשר הביא ראובן, בנה של לאה, דודאים (לצמח יש סגולות של פוריות) מן השדה: " וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים, וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה, וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה, תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ!" (שם 14).
רחל הזקוקה נואשות לבן, ביקשה מלאה את הדודאים, אך זו סירבה במרירות: " וַתֹּאמֶר לָהּ, הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי, וְלָקַחַת, גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי?" (שם 15), אך רחל הנכספת לבן מוכנה "להשכיר" את אהבת בעלה תמורת קבלת הדודאים, ולכן הציעה: "לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך" (שם). לאה הסכימה בשמחה, נתנה לה את הדודאים, וכאשר חזר יעקב מעבודתו בשדה, יצאה לאה לקראתו: " וַתֹּאמֶר: אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, בַּלַּיְלָה הוּא " (שם, 16). הבן יששכר שנולד ללאה, הנציח בשמו עסקה זו.
לידת בנה הראשון של רחל, יוסף, הייתה כה מיוחדת ונפלאה, עד כי הונצחה על ידי רחל בשני מדרשי שם: האחד – " אָסַף אֱלֹהִים אֶת-חֶרְפָּתִי" (שם, 23) והשני – " יֹסֵף ה' לִי, בֵּן אחר" (שם). אירוע מרשים זה חולל מפנה מפתיע בחיי משפחת יעקב: " וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי " (שם 25). עם הולדת יוסף, חש יעקב שתמו שנות מגוריו בניכר ועליו לשוב עם כל משפחתו לבית אבותיו, לארץ כנען.
כאמור, לאה היא זו שנקברה ליד בעלה כמו שתי האימהות שרה ורבקה : "את מעמדה כרעיית יעקב בנתה במשך כל חייה בהתמדה ובמסירות, ומאחר שכל חייה היו אימהות, נשארה סמוכה לבעלה בחייו וגם לאחר מותו … ורחל, הרעיה שכל חייה זכתה לאהבה יתרה מבעלה, קבורה לבדה על אם הדרך" (ד"ר גבריאל ח. כהן, "רחל ולאה – האישה כרעייה והאישה כאם", בר אילן, תשס"ה).
ובכל זאת, זכתה דווקא רחל להיחשב בתודעת העם, כאם הבנים, האם הרחומה של האומה. משום כך הפך קבר רחל סמל לדורות, המבטא את התקווה לשיבת תפוצות ישראל מן הגלות לארצם: " קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל, מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ כֹּה אָמַר ה', מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם" (ירמיהו ל"א 14-16).
- פרשת בראשית – "לא טוב היות האדם לבדו"
- פרשת נח – מגדל בבל – כוחה של אחדות
- פרשת "לך לך"– בחירת אברהם – ברכה לאנושות
- פרשת "וירא" – אברהם כאב המון גויים
- פרשת "חיי שרה" – מה בין קבר לאחוזת קבר?
- פרשת "תולדות" – "שני גויים בבטנך"
- פרשת "ויצא" – רחל ולאה במציאות ובתודעת העם
- פרשת וישלח – "וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ"
- פרשת "וַיֵּשֶׁב" – לידתו של צדיק
- פרשת "מקץ" – "באנו חושך לגרש – בידנו אור ואש"
- פרשת "ויגש" – התוודעות יוסף אל אחיו
- פרשת "ויחי" – על השלום ושלמות המשפחה