בימים אלו, בהם מתערערת המסגרת המשפחתית וגוברים בה המתיחות ונושאי המחלוקת, נשאלת השאלה: כיצד לחזק את הלכידות המשפחתית?

יתכן שנוכל ללמוד מהתנהגותם של אחי יוסף לאחר מות אביהם, כיצד לחזק את הלכידות המשפחתית – " וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ: "לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף, וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ, אֵת כָּל הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אותוֹ" (בראשית נ 15). לאחר מות האב חשו האחים במצוקה גדולה, המלט המלכד את המשפחה כולה לגוף אחד מוצק – חדל להתקיים. המשפחה שהתרסקה, לאחר מכירת יוסף, התאחדה לזמן מה בשנות הרעב במצרים בצלו של האח שנמצא, אך עתה לאחר מות יעקב אבי המשפחה, קיים חשש אמתי לאחדותה ושלמותה.

 בתום ימי האבל והקבורה במערת המכפלה אשר בארץ כנען, התעוררו מחדש, כל המראות והזיכרונות מאותו אירוע נוראי של מכירת יוסף. בדרכה חזרה לארץ מצרים, עברה משפחת יעקב באותו מסלול של שיירות הגמלים, אשר לאחת מהן נמכר יוסף ואיתה הובל לעבדות במצרים. בעברם דרך מסלול זה, צף ועלה שוב, החטא הנורא של מכירת יוסף. תחושה זו שהלכה והתעצמה, לוותה בפחד גדול מתגובתו האפשרית של האח הנבגד. למודי ניסיון מהתנכרות יוסף בעבר וממסכת ההתעללויות וההשפלות שגמל להם, חששו האחים בצדק  מנקמתו: " לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף, וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ, אֵת כָּל־הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אותוֹ ".

 ברור היה לאחים שמות האב, שחייו עברו בצער ובכאב על הפרידה מבנו האהוב, סיימה תקופה של התאפקות, התחשבות וריסון רגשות ומתחים, שעתה התעוררו ופרצו ביתר שאת. לכן, נאחזו האחים במצוקתם, בדמות האב המת ורקמו סיפור שלא היה ולא נברא: " אָבִיךָ צִוָּה, לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמור׃  כּה תאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ, וְעַתָּה שָׂא נָא, לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלהֵי אביך " (נ', 17). מסר אחרון זה, שבדו האחים מלבם, שלחו האחים אל יוסף לפיו ציווה האב את יוסף לפני מותו, לסלוח לאחיו ולחון אותם על הפשע הנורא שעשו לו.

כיצד הגיב יוסף? האם היה חששם מוצדק? האם הרהר יוסף באפשרות של נקמה לאחר מות אביו?

תגובתו של יוסף מסבירה הכל: " וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו " (נ  17).  יוסף השליט, המושל בעל הכוח, בכה כאשר דיברו אליו, וסילק באחת את חששם  של האחים שבלבו בוערת  נקמה. להיפך, לבו של יוסף נשבר למראה הרגשת היתמות והדיכאון של אחיו. הוא, שכבר שילם את המחיר ולמד את הלקח, הרגיע וניחם את אחיו, והסביר:

 " כִּי הֲתַחַת אֱלהִים אָנִי? ", האם עלי למלא את תפקידו של אלוקים, לשפוט ולהעניש אתכם על מעשיכם? " וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלהִים חֲשָׁבָהּ לְטובָה, לְמַעַן, עֲשׂות כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיות עַם רָב " (נ', 20). יוסף הבטיח לאחים באופן חד משמעי: "וְעַתָּה אַל־תִּירָאוּ, אָנֹוכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם  וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל לִיבָּם" .

 בהתנהגותו זו, הביע יוסף את דעתו על כל העניין, שגם אם אחיו מכרו אותו  מתוך מניעים פסולים, התוצאה הייתה חיובית – בסופו של דבר, מכירה זו הפכה למכשיר בידי האלוקים, אשר באמצעותה הציל יוסף את משפחת יעקב בתקופת הרעב. לפיכך, יוסף הבהיר לאחיו כי הפסיק מזמן, לחשוב על  הפן האישי של המכירה, כי  עסוק הוא רק בהשלכות של מעשה חמור זה ובתוצאותיו החיוביות, שהן – למלא את שליחותה של ההשגחה האלוהית – "להחיות עם רב" (נ', 20), לכלכל ולזון את המשפחה המורחבת בתקופת הרעב.

התנהגותם זו של האחים, בהמצאת הסיפור כדי לשמור על אחדות המשפחה, אומרת דרשני. האם מותר לשקר למען השלום?

 שאלה זו נידונה בכמה מקומות בדברי חז"ל:

 "רבי שמעון אומר: גדול השלום שאף השבטים [האחים] דברו דברים בדויים בשביל להטיל שלום בין יוסף לשבטים" (בראשית רבא, ס"ה). וכן ביבמות ס"ה, ע"ב: "אמר רבי אילעא, משום רבי אלעזר … מותר לו לאדם לשנות (לא לומר את האמת) בדבר שלום, שנאמר: אביך ציווה…" (וזאת למרות שהאב לא ציווה!), רבי נתן אומר:" לא רק שמותר לשנות מפני השלום, אלא זוהי מצווה".

לפיכך, התנהגות האחים בעניין זה באה ללמדנו:

 "שאין האמת תמיד בכל מקום ובכל זמן ערך עליון, אלא שיש והאמת נדחית מפני ערכים הקודמים לה במעלה, יש שזהו השלום ויש שהוא החיים". (עיונים לפרשת השבוע, פרשת ויחי, נחמה לייבוביץ').

במקרה שלפנינו, האחים חשו עצמם בסכנת נפשות וכדי להציל את החיים וכן כדי לשמור על השלום במשפחה, בדו את הצוואה הזו שלא נאמרה מעולם. ובכך תרמו לחיזוק  הלכידות המשפחתית של משפחת יעקב.

שתף: שתף בפייסבוק שתף בוואצאפ שתף במייל