"אֲנִי יוֹסֵף!" – במילים אלו התוודע יוסף אל אחיו, לאחר שהתנכר להם, התעלל בהם, ודיבר אתם קשות. האחים היו המומים, הם לא ציפו לזאת, ונרתעו באחת לאחור. " גְּשׁוּ נָא אֵלַי! " ציווה יוסף את אחיו והנחית עליהם את העובדה המהממת: " אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה ".

בצדק, מהווה פגישה  זו של האחים את אחת הדרמות עוצרות הנשימה, הגדולות ביותר בסיפור המקראי ובספרות בכלל. דרמה זו המגיעה לשיאה בפרשתנו מעוררת ביתר  שאת את השאלות:

מדוע התנכר יוסף אל אחיו? האם יצר הנקמה והכעס על קריעתו מבית הוריו ועל סבלו הגדול בניכר, הם שהכתיבו את פעולותיו? .

המספר המקראי המקמץ בדרך כלל בתיאור רגשות, תיאר כאן באריכות,   את רגשנותו המיוחדת של יוסף בשעה שראה את מבוכתם של אחיו: "וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם, וַיֵּבְךְּ" (מ"ב, 24); "וַיְמַהֵר יוֹסֵף, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו, וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה",  ולכן נראה שאף שניתן להבין את רגשותיו ואת מעשיו של יוסף, לו פעל מתוך יצר של נקמה, לא היו אלה רגשי נקם שהכתיבו את תגובתו של יוסף. ברור שמי  שהתרגש כך, ובכה לעיתים קרובות כל כך, לא  הדריכו אותו רגשי נקמה, אלא כוונות אחרות .

כאמור, אין הסיפור המקראי  מתאר רגשות באופן ישיר, אך מן התיאור היבש, הענייני לכאורה, של הפגישה הראשונה של יוסף עם אחיו במצרים,  ניתן לקבל משוב על רגשותיו האמתיים הכמוסים של יוסף כפי שנראה להלן: "וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ " –  חז"ל שומעים כאן היכרות אחרת, לא בהיכרות פיסית בלבד,  אלא בהכרות עמוקה ומשמעותית יותר: כאשר יוסף היה בידם, לא הכירו בו האחים, לא ריחמו עליו אלא הפקירו ומכרו אותו. אך בניגוד להם, "ויכר יוסף את אחיו", כאשר הם נפלו לידיו, הוא הכיר בהם ונהג בהם באחווה.

קביעה זו של חז"ל אומרת דרשני. האמנם מי שהאשים את אחיו בריגול, בגניבה, בחוסר כנות, וגרם להשפלתם פעם אחר פעם. מי שהתעלל באחיו בעודם עטופי רעב וחסרי אונים, נהג בהם באחווה?

אכן כן. יוסף שנגמל במצריים מכל חלומות ההתנשאות, ומן השררה שהייתה מנת חלקו, למד להכיר ולדעת כי הכול בא מאלוקים ולכן, לא ייחס לעצמו כשרון  וגדולה, כבוד, חכמה או תושייה כפי שזה בא לידי ביטוי בתשובותיו, בהן שם שמים שגור  בפיו:

א. לשרי פרעה: " הֲלוֹא לֵאלֹקים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי" (מ' 8)

ב. לפרעה: " בִּלְעָדָי,  אֱלֹקים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה " (מ"א 16)

נראה, כי לאחר שעבר יוסף בעצמו תהליך של שינוי נפשי יסודי, ביקש למצוא שינוי דומה באחיו.

נראה גם, שכל מסכת ההתעללויות וההשפלות, לדבר אחד בלבד נעשו – להעלות את האחים, ולשחררם מן האשמה הנוראה של מכירה והפקרת אח. יוסף העמיד את אחיו באתגרים קשים מתוך כוונה להביאם שוב  למצב דומה, מצב בו יהיה עליהם להפקיר אח, האהוב על אביו, כפי שהפקירוהו.

האם יפקירוהו שוב? או ימנעו את הפקרתו בכוח? אם אכן יילחמו האחים על בנימין אחיהם, בעוז ובסיכון עצמי, אות הוא כי התעלו, כי למדו את הלקח ועל כן ראויים הם להכרתו. כך, בכישרון רב ובתחבולות, הצליח יוסף לשמוע את לבטיהם, פחדיהם ורגשות האשם שלהם: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ, הַצָּרָה הַזֹּאת" (מ"ב  21). יוסף שמע פה לראשונה את המילים שכה ביקש: " אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ ! " – אחינו, ללא הכינוי –  "בַּעַל הַחֲלמוֹת הַלָּזֶה " (ל"ז 20), אותו כינוי של לעג שכינו אותו עשרים שנים קודם, כאשר הגיע אליהם לדותן בשליחות אביו.

יתירה מזאת, יוסף שומע לראשונה מפי יהודה : " וְעַתָּה, יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו, כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי." (מ"ד 34). יהודה, האח  שעל פי הצעתו נמכר יוסף לעבד נלחם באומץ רב למען האח הקטן בנימין, ומוכן להפוך לעבד, כדי להביאו בשלום אל אביו.

כאן לא יכול יוסף עוד לשאת את רגשותיו: " וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו " (מ"ה, 1). יוסף הרגיש שזהו הרגע לגילוי האמת ולאיחוד מחדש של משפחת יעקב. על בסיס חדש של מחילה וערבות הדדית, נאמן לתחושותיו, שיחרר יוסף את אחיו מן האשמה הנוראה שרבצה עליהם: "וְעַתָּה, לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי הָאֱלֹקים " (מ"ה, 8). המעגל נסגר, יוסף השתחרר מן המידות הרעות שדבקו בו ועוררו את שנאת אחיו כלפיו, והאחים השתחררו אף הם, מאשמתם הקשה. התייצבותם כאיש אחד להגנת האח הצעיר, בנימין, הכשירה את הלבבות ואיחדה מחדש את משפחת יעקב.