בריאת העולם ובריאת האדם הם הנושא המרכזי של פרשת בראשית: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ,  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם " (בראשית א, 27). לפי זה, האיש והאישה, נבראו בצלם אלוהים, כישות אחת הנקראת "אדם". הברכה שלהם אף היא משותפת: " וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ " (שם, 28). לפי זה,  מעמדם ותפקידם של האיש והאישה בעולם שווים – שניהם נבראו יחדיו בכוונה תחילה, שניהם נבראו בצלם אלוהים, ולשניהם ניתנו הכוח והתפקיד לפרות ולרבות, להמשיך את מלאכת הבנייה של העולם, ולשלוט על כל היצורים שברא אלוהים .

 כל זה נכון ויפה על פי תיאור הבריאה  בפרק א'. אך למרבה הפלא, מסתבר בהמשך, בפרק ב', שהאיש והאישה נבראו אחרת: "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים, לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ " (שם ב' 18). לפתע מתברר כי ׳האדם׳ בודד ללא בת זוג ראויה, ולכן לקח אלוהים צלע אחת מגופו של האיש, בפעולה של ניתוח עם הרדמה, ובנה אותה לאישה: "וַיִּבֶן  ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם, לְאִשָּׁה, וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם" (שם 22). על פי תיאור זה, האישה נבראה בדיעבד, ולא בכוונה מראש,  על מנת להוציא את האיש מבדידותו, ומכאן ברור, שאינה שווה במעמדה ובתפקידה לאיש.

כיצד אפשר להסביר סתירה זו בתורה? ומה אפשר ללמוד מכך על מעמדה ועל תפקידה של האישה במקרא?

שני סיפורי הבריאה, המציגים את האיש ואת האישה בשתי נקודות מבט סותרות, העסיקו את פרשני המקרא לדורותיהם, עד ימינו. חז"ל ראו בסתירה זו בכתובים תופעה מקובלת בדרך התיאור המקראי, הנקראת כלל ופרט. רבי אליעזר, בנו של רבי יוסי הגלילי, מונה תופעה ספרותית זאת כאחת מן המידות שהתורה נדרשת בהן: "כלל שלאחריו מעשה הוא פרטו של ראשון ׳ויברא אלוהים את האדם בצלמו … זכר ונקבה ברא אותם׳ (שם א' 27), זהו כלל. סתם בריאתו מהיכן, וסתם מעשיו, חזר ופירש (שם ב' 7-21): ׳וייצר ה' אלוהים את האדם עפר מן האדמה … ויפל עליו תרדמה … וכו'". לפי זה, מתאר הסיפור בפרק א' את בריאת האדם באופן כללי, ואילו פרק ב' מתאר בפירוט כיצד נעשה האדם. לכן, משתמש פרק א' בפועל ׳ברא׳, המתאים יותר להגדרה ערכית וכללית של בריאת העולם, לעומת פרק ב' המשתמש בפעלים ׳עשה׳ ׳יצר׳, המתאימים יותר לפעולות מעשיות ממשיות. גם הפרשן וחוקר המקרא בן זמננו, פרופסור קאסוטו, מסביר באופן זה את הסתירה: "התורה מספרת על יצירתו של האדם פעמיים, פעם בקיצור ובקווים כלליים כעל יצירת אחד היצורים שבעולם החומרי, ושנית באריכות ופרטות כעל יצירת היצור המרכזי של העולם המוסרי … הכפלה זו מתאימה לשיטה של כלל ואחריו פרט, הרגילה לא רק בספרות המקראית, אלא גם בספרות של המזרח הקדמון".

מעמדה ותפקידה של האישה במקרא נקבע מן המשמעויות המיוחדות המשתקפות בשני הפרקים הראשונים של ספר בראשית. נראה, כי בתפישת היסוד האלוהית העליונה קיים שוויון מוחלט בין האיש לבין האישה: כמו האיש, גם האישה נהגתה במחשבה של ה' מלכתחילה, בתכונות ובכישורים שגולת הכותרת שלהם ׳בצלם אלוהים׳, ולכן היא שותפה שווה של האיש בכל תחומי היצירה והעשייה. השוויון ביניהם הוא מהותי ומתבטא בגורל ובייעוד משותף, כפי שהדבר מתבטא בברכת אלוהים לזוג האנושי הראשון, הפונה בלשון משותפת לאיש ולאישה כאחד: "וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ…".

האישה, אם כן, היא שותפתו השווה של האיש, אך הקשר הטוב ביניהם מותנה במידת שיתוף הפעולה וחלוקת העבודה בין האיש והאישה, הנובע מן ההבדל הטבעי הקיים בין הזכר לבין הנקבה. בתקופתנו, שבה נושאת האישה בכל המטלות של הבית לרבות יציאה לעבודה בכל התפקידים בחברה, יכול עיקרון השוויון המוחלט המובע בבראשית פרק א' לשמש גם היום, יסוד ונקודת מוצא לקביעת מעמדה השווה של האישה בתחומי המשפט, החברה, התרבות והדת. אך על אף השוויוניות המוחלטת בין האיש והאישה, לא התבטל ההבדל ביניהם. ולכן אף שהשוויון נובע מבריאתם בצלם אלוהים, ההבדל ביניהם הוא נתון טבעי שקבע האל, ואינו מבטא עדיפות או נחיתות. שניהם נבראו כתוצאה מהחלטה אחת על ידי בורא העולם, אך הזכר הוא זכר, והנקבה היא נקבה.

לאישה ניתנו שני שמות בפרשת השבוע – ׳אישה׳ ו׳חוה׳, ושני השמות מבטאים את מעמדה ואת תפקידה של האישה בעולם, כפי שמסביר בעל ׳עקדת יצחק׳, הרב יצחק עראמה זצ"ל, בפירושו על פרשת בראשית: "האחד – אישה – ׳כי מאיש לוקחה זאת׳, ולכן כמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות, כמו שעשו האימהות וכמה צדקניות ונביאות, וכאשר יורה פשט פרשת ׳אשת חיל׳ (משלי ל"א), והשני – חוה- ׳כי הייתה אם כל חי׳ – עניין ההולדה והיותה כלי אליה, ומוטבעת אל הלידה וגידול הבנים כאשר יורה עליה שם חוה". לפיכך, שווה מעמדה ותפקידה של האישה לזה של האיש בכל הייעודים, ובנוסף לכך יש לה מעמד ותפקיד ייחודי הנגזר מטבעה וממינה, והוא תפקיד הלידה והדאגה לגידול הצאצאים. עדות לתפישת עולם זו של המקרא אפשר ללמוד מתגובתו הקשה של יעקב על דרישתה של אשתו האהובה רחל: "וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (שם, ל  1). רחל העקרה הבהירה ליעקב בצורה חד משמעית שהיא מעדיפה למות, אם לא יהיו לה ילדים. תגובתו של יעקב, הנראית לכאורה תמוהה, תתקבל בהבנה אם ניקח בחשבון את תפישת המקרא בעניין מעמדה ותפקידה של האישה: "וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל, וַיֹּאמֶר: הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי בָטֶן ?" (שם, י, 32).

 לפי זה, כעס יעקב על אשתו האהובה, על שמרוב ערגתה לחבק ילד משלה, העדיפה למות, וזנחה את ייעודה העיקרי כאישה, והוא הייעוד השווה לה ולאיש "להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות".