הסיפור על האתון של בלעם, שפתחה את פיה והוכיחה בדברים קשים את בלעם אדונה, הוא אחד הסיפורים התמוהים ביותר במקרא.
מה משמעותו של סיפור זה, ובמה הוא תורם להבנת שליחותו של בלעם?
הרקע ההיסטורי של הסיפור: מסעם של בני ישראל לארץ המובטחת, הגביר את פחדם של עמי האזור, ובמיוחד את המואבים שבני ישראל עברו סמוך לגבולם: "וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי, וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא, וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר כב, 4).
כל עמי האזור שמעו כיצד השמידו בני ישראל את צבאות המלכים החזקים שבעבר הירדן המזרחי, לאחר יציאתם המופלאה באותות ובמופתים ממצרים "כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם, בְּצֵאתְכֶם, מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם, וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם" (יהושע ב, 10), התוצאות החד משמעיות של הקרב עם בני ישראל גרמו להם לחרדה. מהר מאוד הגיע מלך מואב למסקנה, שלא יוכל לגבור על ישראל בכוח הנשק, ולכן שכר את בלעם הקוסם, לסייע לו באמצעות כוחותיו הרוחניים העצומים, לגבור על ישראל.
בלעם נענה לבקשתו, אך בדרכו למלא את שליחותו, אירעו לו תקלות בלתי צפויות: "וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ, לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ, וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ" (שם, כב, 22), מלאך ה' הופיע מולו עם חרב שלופה ומאיימת, אך למרבה הפלא, רק האתון ראתה זאת, ובלעם בעצמו ואנשיו לא ראו: " וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ, וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ, וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה, וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן, לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ", בלעם הכה את האתון כתגובה להתנהגותה המוזרה.
פעמיים נוספות התייצב מלאך ה' בדרכו של בלעם כדי לעכבו, פעם אחת: "וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה', בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה, וְגָדֵר מִזֶּה, וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה', וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר, וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם, אֶל הַקִּיר, וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ " (שם, 24), ובפעם השניה – "וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ-ה' עֲבוֹר, וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר, אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה', וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם, וַיִּחַר אַף בִּלְעָם, וַיַּךְ אֶת-הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל" (שם, 26). גם בפעמים אלו, ראתה האתון לבדה את המלאך המאיים, וגם בפעמים אלו הגיב בלעם, הפילוסוף הגדול, בכעס והכה שוב ושוב את אתונו. לפנינו אפוא, תיאור אירוני שמטרתו להציג את בלעם באופן נלעג.
מעניין שאף שהאתון ראתה את מלאך ה', ולמעשה חוותה התגלות נבואית שרק בני אדם יחידי סגולה זוכים לה, לא צוינה עובדה זו כנס. זאת בניגוד להתייחסות של חז"ל לפתיחת פיה של האתון ולדיבורה עם בלעם, הנחשבים כנס מיוחד הנמנה עם עשרת פלאי תבל: "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן: פי הארץ, פי הבאר, פי האתון, הקשת, המן, המטה והשמיר…" (אבות ה, ה). כמו כן, תמוה מאוד כיצד לא הופתע בלעם מפנייתה הבלתי צפויה של האתון: " וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן, וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם: מֶה עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי, זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים? " (שם, 28). אפשר היה לצפות שבלעם ייסוג לאחור בבהלה, אך בלעם ענה לה באופן טבעי: " כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי, כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ ".
גם כאשר האתון הוכיחה את בלעם על התנהגותו הלא הוגנת כלפיה: "הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי, לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה? וַיֹּאמֶר, לֹא!", ענה בלעם באופן ענייני ולא הביע דברי פליאה והשתוממות על התנהגותה המשונה של האתון.
על תמיהות אלה יש להוסיף כי האתון לא התייחסה לנושא העיקרי, לשליחותו של בלעם, אלא לעוול שנעשה לה. דברים אלה הם שגרתיים ביותר, ולא מקדמים אותנו בהבנת העלילה כולה. הייתכן שנס זה של פתיחת פיה של האתון היה רק לצורך השמעת טענותיה הצודקות של האתון?
בעקבות תמיהות ושאלות אלו, הציעו כמה מן הפרשנים הסברים מעניינים. הרמב"ם, למשל, עקבי ביחסו לכל התופעות והמקרים במקרא המתארים מפגש עם מלאכים. מסביר שסיפור זה של האתון לא התרחש במציאות, אלא במראה נבואי בלבד: "כבר ביארנו שכל מקום שנזכר ראיית מלאך או דיבור שאין זה אלא במראה הנבואה או בחלום" (מורה נבוכים, ב, מב). לפי זה, כל המסופר בפרשה על האתון, בלעם והמלאך לא קרה באמת, אלא רק בדמיון. וזאת כדי להעביר מסר, כפי שנראה להלן. נראה שמטרתו של הסיפור הוא להקיש מתיאור יחסו הלא מוסרי של בלעם אל אתונו, על הכישלון הצפוי שלו לפגוע בעם ישראל. הסיפור המתאר את יחסיו של בלעם עם אתונו חשף את חולשתו המוסרית.
שאלתה של האתון: "מֶה עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי, זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים?", מהווה תביעה מוסרית. היא בעצם שואלת אותו: האם סבור אתה שבעל חיים הוא הפקר? בלעם הגיב להאשמה מוסרית זו בחמת זעם: " כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי, כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ ".
תביעתה של האתון, הבהמה הפחותה, להתנהגות מוסרית, חשפה את הנטייה הרצחנית שבו. האתון המשיכה לפרט את טענתה: " הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי, לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה?" לדבריה, הרי עד היום התנהגה בנאמנות, כהלכה, ועל כן על בלעם היה לבדוק מה קרה לאתונו הנאמנה, להבין ולעזור לה, ולא להיתפס למקרה החריג והבודד, למה להכות? בלעם הודה שאכן היה זה מקרה חריג. הוא הודה שלא צדק בהתנהגותו. בלעם נכנע לעמדה המוסרית הצודקת של האתון. הפילוסוף הגדול, הבא בכוח החרב, הקסם, והכישוף, להשמיד עם שלם, נוצח על ידי בעל חיים, לא חכם במיוחד, שבא בכוח המוסר. רק כאן, לאחר כישלונו בעימות עם אתונו, מתגלה אליו המלאך: " וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם, וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ, וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ ".
הרב אבינר הסביר, שמלאך ה' הניצב בדרך עם חרבו השלופה, מסמל באופן מטאפורי את קיומם של החוקים המוסריים. בלעם, בהתנהגותו הלא מוסרית, הוכיח, שאינו רואה אותם ושאינו מכיר בקיומם. לעומתו, למרבה האירוניה, "ראתה" האתון את החוקים המוסריים, ותבעה את בלעם לקיימם. בלעם, כאמור, נכשל בעימות הזה עם אתונו (טל חרמון, עמ' 272).
לפיכך, בא סיפור האתון להוכיח שניסיונו של בלעם לפגוע בעם ישראל בפיו לא יצלח. זאת משום שברמה הארצית הפשוטה, בלעם כה מושחת עד שלא הצליח לעמוד אפילו מול תביעותיה המוסריות הבסיסיות של אתונו. כיצד אפוא יעמוד מול הרמה המוסרית העליונה של העם שהוא עצמו גמר עליו את ההלל: " מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל?!" (שם כד 5).
- פרשת "במדבר" – מהדגל במדבר לדגל המדינה
- פרשת "נשוא" – על הנזירות כדרך חיים
- פרשת – "נשוא" – ברכת הכוהנים – ברכת השלום
- פרשת "בהעלותך" – על תלונות גלויות ומאוויים כמוסים
- פרשת "שלח" – חטא המרגלים
- פרשת "קורח" – חשיבותה של הידברות
- פרשת "קורח" – על מנהיגות ושררה
- פרשת "חוקת" – המן הסלע הזה נוציא לכם מים?
- פרשת "חוקת" – נחש הנחושת – ממסר אלוהי לפולחן אלילי
- פרשת "בלק" – המוסר על פי האתון
- פרשת "פנחס" – דמות האישה המקראית לאור סיפורן של בנות צלופחד
- פרשת "מטות" – "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה?!"
- פרשת "מסעי" – גאולת דם וערי מקלט