הפסוק הראשון בפרשת "בא" שולל לכאורה את עקרון הבחירה החופשית: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁיתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ " (שמות י  1) המשמעות היא שה' יעניש את פרעה על סירובו להוציא את בני ישראל מארץ מצרים, אף שה' בעצמו, הכביד את ליבו וגרם לו לסרב.

הייתכן שיעניש אלוהים את פרעה על עקשנותו, למרות שהיה אנוס לנהוג כך לפי תכנית אלוהית שנקבעה מראש ? אם כן, הרי הופר כאן העיקרון המהותי באמונה היהודית – עקרון הבחירה החופשית.

מהו עקרון זה? מה משמעותו? וכיצד ניתן להסביר הפרת עקרון זה?

עקרון הבחירה החופשית, הוצג לראשונה בתורה בסיפור קין והבל, בעלילות ראשית העולם. שני האחים הקריבו קרבן מנחה לה', אך ה' קיבל את מנחתו של הבל בלבד:  "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לה' וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ, וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה" (בראשית ד 5-4). אש הקנאה והזעם ניצתה בקין על דחיית קרבנו, ויותר מזה – בשל העדפת קרבנו של הבל אחיו הצעיר. במצב זה נוצרה אפשרות מסוכנת למעשה נקם של קין באחיו. אפשרות זו נצפתה מראש על ידי אלוהים, ובמאמץ של הרגע אחרון פנה אלוהים לקין: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן:  לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ?  הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ ! " (שם 7-6). משמעות המסר של אלוהים לקין הוא– מה הכעס? מה אתה מתכוון לעשות עם כעס זה? מוטב שתשנה את יחסך ואת התנהגותך! ואם לא כן, החטא רובץ לפתחך ועלול למשוך אותך למעשים נוראים. עליך לשלוט בכעסך! כי יש בידך הכוח לשלוט בו – "וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ ! ".

 כאן ניתנה לראשונה לקין ולאנושות כולה האפשרות של הבחירה החופשית: "רשות לכל אדם נתונה, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה הרשות בידו … ואין שיכפהו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא עצמו מדעתו נוטה לאיזו הדרך שירצה" (הרמב"ם, משנה תורה הלכות תשובה ה' (א-ב ). הרמב"ם מציין כי עקרון הבחירה החופשית "עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצווה" (שם). לפיכך, אילו היה האדם משועבד לכוח חיצוני הכופה עליו לעשות כך או דווקא אחרת, לא הייתה משמעות לקיום ציוויי התורה ולאזהרותיה, ולא היה בסיס לקיום מערכת שכר ועונש, על עשייה או על אי עשייה של פעולות חיוביות או שליליות. יתרה מזו, במצב זה אין כל ערך ותועלת מעשית לפעולות חינוך ולימוד, ובוודאי לא למשטר ולסדר המבוססים על מערכת שיפוטית של חוקי מוסר וצדק.

לפי זה הבחירה החופשית שהוענקה לאדם היא המבדילה אותו מכל יצורי העולם, וכך, בעוד שהאדם שולט במעשיו ומנהל את חייו על פי רצונו המוחלט, חיים כל יצורי התבל על פי חושים ודחפים שאין להם שליטה עליהם. האדם הוא היצור בעל הבחירה החופשית,  היחיד בעולם,  וזהו הביטוי המעשי של בריאת האדם בצלם אלוהים.

הנביא יחזקאל הרחיב עוד יותר את משמעותו של מושג זה, האדם חופשי לעשות כרצונו גם כאשר הוא לכוד בתוך שני המעגלים שבחייו:

 המעגל הראשון הוא המעגל הדורי, כאשר הדור הקודם מנחיל לדור הבא את בעיותיו ואת חטאיו: " מַה לָּכֶם אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִקְהֶינָה " (יחזקאל יח, 2). הנביא מצהיר: "הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי הֵנָּה הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת בֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲו‍ֹן הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲו‍ֹן הַבֵּן, צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה, וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע עָלָיו תִּהְיֶה " (שם  3 ). האדם אם כך, חופשי לעשות כרצונו, ואין הוא נשפט על פי מעשי אבותיו או על פי מעשי בני דורו.

המעגל השני הוא העבר האישי של האדם. האם האדם יכול להשתחרר מעברו?  גם כאן קובע הנביא: " וְהָרָשָׁע כִּי יָשׁוּב מִכָּל חַטֹּאתָו אֲשֶׁר עָשָׂה, וְשָׁמַר אֶת כָּל חֻקוֹתַי, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה חָיֹה יִחְיֶה, לֹא יָמוּת, כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ, בְּצִדְקָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה יִחְיֶה " (שם, 22-21). לפי זה, יכול האדם להשתחרר מעברו ולפתוח דף חדש. החזרה בתשובה מוחקת את עברו של האדם ומעניקה לו נקודת פתיחה חדשה. לכן חופשי האדם באופן מוחלט, מירושת הדורות הקודמים, ומהשפעת חייו בעבר.

 עקרון הבחירה החופשית הוא מענק, מתנה שהעניק האל לאנושות כדי שתקיים חיים מלאי משמעות המבוססים על בחירת ערכי מוסר וצדק. אדם או חברה המרבים לחטא במזיד עד כדי הגזמה – נשללת מהם הבחירה החופשית כעונש. כך קרה לפרעה שחטא חטא גדול מאוד. מלך זה עינה, שעבד והרג תושבים חפים מפשע שהתקבלו כאורחים רצויים במצרים, תושבים חדשים אלו שהגיעו למצרים לפי בקשת המלך הקודם, הצילו את מצרים מחרפת רעב והביאו ברכה שגשוש ועושר למצרים.

 מלך רשע זה הוזהר והוכה בחמש המכות הראשונות בהן חזר והכביד את ליבו מרצונו החופשי. רק בחמש המכות האחרונות, הכביד ה' את לבו והעניש אותו בכך, שמנע ממנו אפשרות הבחירה,

כאמור, חיזק פרעה את ליבו בחמש המכות הראשונות באופן חופשי, מתוך בחירה וללא כפייה, כפי שנראה להלן:

 אחרי מכת הדם:" וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה  וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם"(שמות, ז 22).

אחרי מכת הצפרדעים: " וְהַכְבֵּד אֶת-לִבּוֹ, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם" (שם, ח 11).

אחרי מכת הכנים: "וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם" (שם, 15).

אחרי מכת הערוב: "וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת-לִבּוֹ, גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת" (שם, 28).

אחרי מכת הדבר: " וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם" (שם, ט', 7).

רק לאחר התנהגות שרירותית, חצופה, שחזרה על עצמה חמש פעמים ברציפות, איבד פרעה את חופש הבחירה שהוענקה לו. מכאן ואילך ה' מכביד את לבו כדי שיקבל את מלוא חומרת העונש המגיעה לו. ועל כן, במכה השישית, מכת השחין,  נאמר פעם ראשונה: "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה', אֶל מֹשֶׁה" (שם ט 12)

מכאן ואילך, בכל המכות האחרונות, הכביד וחיזק ה' את ליבו של פרעה, ברוח דברי ה' למשה בפתיחה לפרשת בא: "בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁיתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ" (שם י1)

 לפיכך, אין זו הפרה של עקרון הבחירה החופשית, כי אם ההפך – זהו הביטוי המעשי של הבחירה החופשית שהוענקה לאדם כמתנה שיש להעריכה ולנהוג לפיה,  באופן החיובי. אך משלא נוצלה כנדרש, בשעה שהייתה זמינה – היא אובדת לנצח.